מתוך 'מוסף שישי, ישראל היום'

• "בלעדינו, אנשים שנעזרים בנו היו קוטפים עלים מהעצים כדי לאכול"

שנכנסים למשרדו של הרב יעקב (יענקל'ה) גלויברמן, יו"ר ארגון החסד "יד ביד", נדמה לרגע כאילו נכנסנו למקדשו של אספן פריטים נוסטלגיים. מכל עבר, על מדפים מסודרים היטב, נערמים להם חפצים שנעלמו מהעולם לפני שנות דור ויותר: מכונות כתיבה, רדיו-טייפים ענקיים, דגמים זעירים של מכוניות מהעבר, פמוטים ישנים, חנוכיות עתיקות, אפילו הכיסאות נראים כאילו נלקחו מאיזו טירה אירופית.

הרב גלויברמן, אתה גם אספן?

"אני שייך לדור הקודם. אני אמנם משתדל להיות כל הזמן עם הפנים קדימה, אבל יש לי חיבה לחפצים מהדור ההוא. על מכונות הכתיבה שאתה רואה כאן  עבדתי במשך השנים, אז שמרתי אותן, וכך גם עם חלק גדול מהחפצים האחרים כאן במשרד.

אפילו השולחן במשרדו הוא פריט מעניין. זהו שולחן עץ גדול בעל מראה עתיק, שמזכיר את שולחנו  של הרבי מלובביץ' בבניין ה-770 החב"די בניו יורק.

"לקחתי משם השראה", הוא מאשר, "הייתי אצל  הרבי בפעם הראשונה כבר ב-1971 ומאז זכיתי להיות אצלו עשרות פעמים באופן אישי, וגם הבאתי אליו הרבה שרי ממשלה ואישי ציבור, כמו למשל שר  האוצר ויו"ר הסוכנות היהודית פנחס ספיר ואחרים."

יש דיסוננס בין המשרד הייחודי של גלויברמן לבין כל מה שמקיף אותו במתחם "יד ביד" בלוד. בחוץ נמצאים מטבח וחדר אוכל המיועדים לנזקקים  ולניצולי שואה, המגיעים לכאן מדי יום, ובתקופת הקורונה מקבלים מנות מוכנות עד הבית.

יש כאן גם מכולת המוכרת מוצרים במחירי הפסד ומיועדת גם היא לנזקקים, שלושה אולמות ענק המכילים רהיטים מיד שנייה במצב מעולה ומיועדים לחיילים בודדים או לנצרכים ולקשישים שאין ידם משגת, מקרר ענק לבשרים ועופות המיועדים לחלוקה לנזקקים, חלל ענק לחלוקת פירות וירקות ועוד.

בתוך כל אלה, גלויברמן לא מפסיק לעבוד לרגע. הפרויקט הגדול הנוכחי הוא שבועיים עמוסים שבהם עסק בחלוקת לא פחות מ-50 אלף תחפושות לפורים לילדים מכל הארץ. הורים רבים הגיעו לכאן עם הילדים ובחרו תחפושת, כשבמקביל שונעו תחפושות לערים רבות בכל רחבי הארץ, שם מתקיימת חלוקה  מקומית למשפחות נצרכות מטעם "יד ביד".

בזמן שיחתנו, ימים ספורים לפני פורים, נשארו אצלו כמה אלפי תחפושות, ובעוד כמה שעות יגיעו לכאן משאיות וישנעו את התחפושות לקריית  שמונה ולקריית מלאכי, הערים האחרונות ברשימה.  במשרדו קובצי אקסל מסודרים למעקב, מה נשלח,  כמה נשלח, להיכן.

"עמותות חסד שונות חושבות בעיקר, מן הסתם, על  עזרה במזון", הוא אומר, "אבל אנחנו הבנו שפורים הוא גם חגם של הילדים, ואם תחפושת יפה תעשה להם את  החג, אנחנו שם. בכל שנה אנחנו מחלקים תחפושות  לפורים, והשנה, בעקבות משבר הקורונה, הביקוש גדל וחילקנו  50 אלף תחפושות ועוד אביזרי פורים.

"ואגב, אלה לא סתם תחפושות", הוא פותח ארגז אחד מתוך כמה עשרות הארגזים הגדולים שעומדים בהאנגר גדול, "אלה תחפושות של 'שושי זוהר',  באיכות מעולה".

במסדרון המוביל למשרדו תלויות מאות תמונות המתעדות את המפגשים הרבים שלו עם אנשים בכירים. הן צולמו כאשר אלו הגיעו אליו, לעקוב אחרי פעילות "יד ביד", וגם כאשר הוא הגיע אליהם, בדרך כלל לפני החגים.

בין המצולמים הרבים עם גלויברמן נמצאים הנשיא שמעון פרס ז"ל, ראש הממשלה נתניהו שביקר  במתחם, יואב גלנט, גדעון סער, ציפי לבני, יולי אדלשטיין, אריה דרעי ועוד רבים.

לצד התמונות עם הפוליטיקאים בולטות במסדרון תמונות רבות של גלויברמן גם עם פרצופים מוכרים מעולם הספורט הישראלי, משחקני עבר ועד מאמנים  בהווה, למשל דורון ג'מצ'י, פיני גרשון ועוד.

הקשרים הרבים שטווה, הוא מספר, מסייעים לו לעזור לאנשים מכל העולם שפונים אליו בבקשות  סיוע. אז, במקום לעבור דרך הפקידות ולהיעצר שם, שמורים לו בחיוג מהיר מאות בעלי השפעה שאיתם הוא שומר על קשרי חברות, וכשהוא פונה אליהם  ישירות – הוא גם נענה.

"המקום הזה, 'יד ביד', נותן מענה למשפחות הנזקקות מאילת ועד קריית שמונה, ללא הבדל של דת, צבע  וגזע", הוא מספר בזמן שאנחנו מסיירים במתחם הגדול  שבו שכן בזמנו מפעלה של חברת הסיגריות "דובק".

"ערבים ויהודים כאחד הם בין הנעזרים ב'יד ביד'. יש לנו מתנדבים בכל רחבי הארץ, שמסייעים לנו בחלוקת המזון בכל שבוע.

במבנה נפרד ממוקם ה"סטודיו לכלות". מדובר בשני חדרים גדולים ומעוצבים, המכילים עשרות רבות של שמלות כלה.

הכלות שמגיעות לכאן מקבלות את השמלה שיבחרו לליל הכלולות ללא תשלום. "מחירה של שמלת כלה חדשה מתחיל היום בעשרת אלפים שקלים, וזה  רק ללילה אחד", אומר גלויברמן, "אז בכל יום באות  לכאן  5-4 כלות, בוחרות לעצמן שמלה לחתונה ו›- קבלות גם איפור ותסרוקת חינם.

"אנחנו משתדלים לתת מענה לכל מה שמשפחה  צריכה כל השנה, כולל אירועים מיוחדים. בסוף כל שנה אנחנו מחלקים אלפי ילקוטים לתלמידים ובחגים כמובן סלי מזון.

 "בפסח הקרוב נחלק עשרת אלפים סלי מזון, הקרטונים כבר הגיעו, ואחרי פורים תהיה עבודה רבה באריזת  המוצרים, אבל יש מתנדבים, ברוך השם".

מהיכן התקציבים?

"הרוב המוחלט מגיע מתרומות של הרבה אנשים  טובים. מהמדינה אנחנו מקבלים כמעט אפס.

"הקמתי את העמותה כשראיתי איך לשכות הרווחה מתמוטטות והבנתי שחייבים לקחת את העניינים לידיים. אספתי עוד אגורה ועוד אגורה, עד שהגענו לגודל שלנו כיום. רק לריהוט יד שנייה יש  לנו כאן שטח עצום."

בשנה האחרונה הפניות גדלו מאוד, מן הסתם.

"בתקופת הקורונה הפניות קפצו במאות אחוזים, ולצערי, לצד זה התרומות של התורמים הקבועים ירדו דרסטית, בכ־30 אחוז, כי גם אנשים ממעמד הביניים הגיעו למצב לא טוב.

"הרבה מהפניות היו עבור חולי קורונה או עבור אלה שהיו בבידוד, שלא יכלו להגיע לכאן והיינו צריכים לשלוח עבורם את סלי המזון או הסיוע הביתה. זו כבר אופרה אחרת לגמרי, פי שניים עבודה.

אם התרומות ירדו, מהיכן השלמתם את התקציב החסר?

"עבדנו הרבה יותר קשה כדי להשיג עוד ועוד תורמים, וגם 'הקרן לידידות' בנשיאות יעל אקשטיין  מאוד עוזרת לנו. לצערי הרב, גם את המנגינה הזו,  של הנזקקים, אי אפשר להפסיק.

"אתה צריך להבין שהמספרים שאנחנו בעמותה עובדים איתם הם מטורפים."

אלה לא דברים שמערכת הרווחה אמורה לעשות?

"בוודאי, אבל אין להם תקציב לחומר גלם, למזון,  לביגוד. אם לא העמותות בארץ, אני לא יודע מה היו עושות המשפחות שאין להן מה לאכול. מה תעזור להם  העובדת הסוציאלית מהרווחה? תדבר איתם יפה? אני  לא אומר, צריך עובדים סוציאליים וזה טוב ויפה, אבל אין לרווחה את הכלים הדרושים כדי לתת.

עוד אחד מהדברים שכואבים לגלויברמן הוא סיקור  התנהגות הציבור החרדי בתקופת הקורונה.

"בשנות ה־50 הגיעו הרבה מאוד יוצאי שואה לארץ,  ומי קיבל אותם? כל מאה שערים. כל בית אירח יוצא  שואה, שחלק גדול מהם גם איבדו את שפיותם. חלק עצום מארגוני העזרה לאחר, למשל אנשים כמו הרב פירר ומנהלי עוד עמותות רבות, נמנים עם הציבור החרדי.

איך הרבי היה מתייחס לאירוע כמו שקורה היום, בקשר למגיפה?

"הרבי דיבר על כך במפורש. לפני כ־45 שנים, כשמחלת החצבת השתוללה, הוא דיבר בצורה הכי  ברורה על כך שחובה להתחסן. הוא אמר שהקב"ה נתן לרופא רשות לרפא ושחייבים לעשות את זה. אני לא אוהב שמנסים להתסיס את הציבורים בישראל אלה  נגד אלה, צריך לדעת לחבק ולאהוב את כולם, ואין  לאף אחד רשות לקחת מונופול על היהדות".

הוא נולד בשכונת מאה שערים בירושלים וחלק משנות ילדותו למד במוסדות של "נטורי קרתא", הנחשבים  לקיצוניים בשכונה. הוריו השתייכו לחסידות קרלין, אבל הוא העדיף למצוא את דרכו הדתית בעצמו, וכך  הגיע לחב"ד. "מצאה חן בעיניי האווירה החב"דית, וכבחור בן  17 החלטתי שמעתה אני חסיד חב"ד", הוא נזכר.

אז גם עבר להתגורר בלוד, ומייד נשאב לפעילות  חב"ד ברחבי הארץ, כשבהמשך מונה למנהל בית  הספר למלאכה בכפר חב"ד ואחר כך לסמנכ"ל מוסדות חב"ד בישראל.

בתוך כל פעילותו לא ויתר על הגיוס לצה"ל, שירת  בצנחנים ובהמשך ביחידת שלדג, ובשנת השתתף במלחמת לבנון הראשונה, והגיע עם הכוחות עד צור וצידון.  

בשלדג שירת איתו בני גנץ, גם הוא קצין בדרגת  סרן באותה תקופה. "יש לי היכרות קרובה עם בני",  הוא אומר, "ואני חושב שהוא איש ישר והגון. לצערנו הרב, הפוליטיקה מאוד מקשה על אנשים טובים  כמוהו, וזה חבל מאד.

"אגב, הוא התעניין במצב הנזקקים בארץ עוד לפני  שנכנס לפוליטיקה. הוא היה פה, עשה עבודת שטח. בעיניי הוא מתאים מאוד לפוליטיקה, אבל אנשים  ירדו לו לחיים".

כשהוא תקף את החרדים בקמפיין שלו, היית  מתקשר אליו ואומר "בני, תרגיע"?

"זה יכול היה לקרות, כן. אני עושה הרבה עבודה  שקטה, לא הכל אני מספר. יש דברים שאני פועל  בהם מתחת לרדאר".

כבר מתחילת דרכו בחב"ד, לפני כיובל  שנים, השתדל גלויברמן להתקרב לפוליטיקאים,  אבל להתרחק מפוליטיקה. "הייתי מגיע בזמנו למשה  דיין ומביא לו ארגזי תפוזים מכפר חב"ד", הוא נזכר,  "בשנים ההן ניהלתי מוסדות בכפר חב"ד, הבאתי המון שרים לכפר וניהלתי קשרים עם כל קצווי הקשת הפוליטית.

"הבאתי לכפר, למשל, את יו"ר מרצ יוסי שריד. הוא הניח תפילין ואמר לי 'בבית שלי התקנתי את  המזוזות הכי כשרות שמצאתי'.

"השיחות שלי עם בכירים הן על יהדות, על חברות, בלי פוליטיקה. אני לא שייך לפוליטיקה ולא רוצה  להתקרב אליה. אני מרגיש ידידות נפש עם כולם, אבל האדם הכי חכם בפוליטיקה של ימינו בעיניי הוא שר הפנים אריה דרעי, שאותו אני מעריץ באופן  אישי והוא חבר טוב".

ברמה של אם אתה צריך משהו אתה מתקשר אליו ישירות?

"בוודאי, אלא מה? אני פונה אליו ישירות לא מעט  לסייע במקרים שמגיעים אלי, והוא עוזר".

בתקשורת פורסם השבוע שיאיר לפיד שיגר  איום לראשי חב"ד ואמר "אם תתמכו בסמוטריץ' ובן גביר אני ארדוף אתכם. נגמר הסיפור שלכם  על אהבת ישראל".

"אני בטוח שזו פליטת פה של לפיד, לא מעבר.  שליח חב"ד בשכונתו של לפיד, רמת אביב ג', הרב  יהודה ליפש, הוא ידיד שלו. לפיד בעצמו הגיע  לבית חב"ד בחנוכה בשנה שעברה. אני מבין שכעת,  ערב בחירות, הכל יכול לקרות ולהיאמר, אבל זו לא דעתו האמיתית.

"בכל מקרה, אותנו אף אחד לא יפחיד. חב"ד פעלה  ברוסיה גם בתקופת סטלין, ואף אחד לא פחד. שאף אחד  לא יעז לאיים על חב"ד. תנועת חב"ד אוהבת ומחבקת  את כולם. אדם שלא היה בכותל מעולם מגיע לחו"ל  ודבר ראשון בודק היכן יש בית כנסת ובית חב"ד.

"אני עצמי הייתי ואני עדיין חבר של אנשי שמאל  רבים, ובכלל, מי שהקים את כפר חב"ד היו אנשי מפא"י ההיסטורית, שעזרו ונתנו לו רבות בתחילת  הדרך, אז אין שום קשר לפוליטיקה ולדעות.

"צריך ללמד זכות על כל אחד, וגם על לפיד. נפתלי קראוס ז"ל, שהיה עיתונאי ב'מעריב' ושכנו של  אביו, טומי לפיד ז"ל, סיפר לי איך טומי היה לוקח  את יאיר לקראוס, שהיה חב"דניק, להראות לו איך עושים הבדלה במוצאי שבת. אז אני מלמד עליו זכות  ובעיניי יאיר לפיד אדם מדהים ונהדר".

איך בעצם אתה בונה את הקשרים שלך עם בכירי השלטון?

"על פי הוראת הרבי מלובביץ' אלי, אני מגיע לפני החגים לשרים ולחברי כנסת שהכרתי בפעילותי במהלך השנים. אני בא לחלק להם מצות לפני פסח, את ארבעת המינים לפני סוכות או לתקוע בשופר לפני ראש השנה. זו מצווה שהוא ביקש ממני ומעוד הרבה  אנשים בעולם לעשות, ואני ממלא אותה כבר שנים.

אני מדגיש, הקשרים האלה אינם קשרים פוליטיים  בשום אופן, ואם אני משתמש בהם – זה רק כדי לעזור בכל מיני מקרים שאפשר לעזור בהם.

"יש כמובן רווח משני, כי כשאני מביא נניח מצות  ליו"ר הכנסת, התמונה של זה נכנסת לעיתון ואנשים נזכרים שיש חג, אבל המטרה היא לחבר את כולם ועשיתי את זה מאז ומתמיד, אם בארגזי התפוזים למשה דיין, או בכך שאחרי מלחמת יום הכיפורים  הבאתי לרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו), שהיה ידיד גדול  של הכפר, תפילין.

הרבי לימד לתת ולתת, ולחבק  את כולם. אין פה פוליטיקה או יחסי תן וקח. במסכת  'אבות' כתוב 'הווי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות',  וזה מה שאני משתדל לעשות".

"בימים אלה אני שולח עם מטוסים כבר אוכל לפסח  לכמה מדינות בעולם, כמו ספרד ויוון. אני עוזר בכל הכוח שאפשר לשליחי חב"ד שנתקעים בשל המצב בכל מיני מקומות בעולם בלי אוכל. המשרד הזה עסוק  חצי יום בלעזור לאנשים בכל מיני מקומות בעולם".

יומו מתחיל מוקדם, ב-4 וחצי לפנות  בוקר. "אני הולך למקווה ולתפילה, החל מ-7 כבר מקבל טלפונים מכל רחבי העולם וככה עד 11 וחצי  בלילה. זה נתקע בחו"ל, להוא צריך לעזור לשחרר סחורה שתקועה באיזו מדינה. אני עוזר להרבה אנשים אישית, בלי קשר לפעילות החסד פה ב'יד ביד'. אנשים יודעים שאני מחובר לכולם והם מתקשרים  או דופקים בדלת ומצפים לעזרה".

אחת מהשיחות הרבות שהוא מקבל בזמן הראיון  היא מבכירה בענף הספורט הישראלי שנתקעה בחו"ל, ומקווה שגלויברמן יוכל להושיע אותה.

בכלל, עולם הספורט לא זר לו. במשך שנים כונה  "הרב של מכבי תל אביב", ונהג להגיע למשחקים השונים שנערכו לפני החגים או בימי החנוכה, להדליק חנוכייה ולברך.

בשנים האחרונות הוא מכונה כבר "הרב של עולם הספורט", כשבין השאר הוא מגיש פינה ייחודית בערוץ ספורט.

אתה אומר שאתה לא מתקרב לפוליטיקה, אבל כשהיית מגיע להדליק נרות חנוכה דווקא עם מכבי זו גם אמירה, לא הלכת אז למשחקים של קבוצות אחרות.

"אם תסתכל בפינות שלי בערוץ הספורט, תראה שאני בסדר עם כולם. אני לא מזוהה עם אף קבוצה מסוימת. אני בסדר גם עם מכבי וגם עם הפועל והדלקתי חנוכייה גם עם הפועל בכמה מקומות. להיכן  שמזמינים אותי, אני בא. עם מכבי הכל התחיל דרך קשר אישי עם פיני גרשון, שהיה מאמן הקבוצה והזמין אותי להדליק איתם נרות.

"גם היום יש לי קשר עם שחקנים ועם מאמנים  רבים, שמגיעים אלי להתייעץ, גם בעניינים אישיים.  אני מלווה, למשל, שחקנים שיצאו לשחק בחו"ל. אם שחקן לדוגמה נוסע לרוסיה או לטורקיה ורוצה לאכול שם אוכל כשר, למרות שאינו דתי, אדאג עבורו  לכך. מבחינתי, חברות נמדדת בלתת עזרה כשצריך.

יש שחקנים ומאמנים רבים שנוסעים ברחבי העולם,  ואני מחבר אותם עם בתי חב"ד המקומיים, שייתנו  להם מה שהם צריכים".

איך מסתכלים בחב"ד על הקשר שלך לעולם הספורט?

"הרבי מלובביץ' ביקש לקרב כל יהודי, לא משנה מי הוא ואיפה הוא. גם אם הוא בבית הכלא או בפינה נידחת בעולם, וגם אם זה דרך התקשורת. פעם הדלקתי חנוכייה במשחק בהיכל נוקיה, ואז צלצל  אלי יהודי מגרמניה ואמר לי 'אם לא היית מדליק,  לא הייתי יודע שעכשיו חנוכה'".

מי שמסתכל על ההופעות התקשורתיות שלך, יכול להתרשם שאתה אוהב את המצלמה. אוהב להגיע לאירועים מתוקשרים ולהדליק דווקא שם חנוכייה.

"אני עושה גם את זה, כי התבקשתי, אבל אני גם מגיע לקבוע מזוזה אצל כל מי שמבקש ממני, בלי  מצלמות ובלי שום דבר. אבוא גם לאדם הפשוט ביותר,  מה השאלה בכלל? עם זאת, יש לי עניין שאנשים רבים יראו וירצו לקיים את מצוות החנוכה בעצמם.

"יצא לי פעם לטוס אחרי אחד החגים עם המזכיר  של הרבי מלובביץ', הרב לייבל גרונר, שנפטר השנה  בארה"ב מהקורונה. טסנו באל על, והוא אמר לי: 'למה  שלא יקרינו כאן סרט של הרבי, במקום סרט רגיל?  הרי רוב נוסעי המטוס כעת הם חב"דניקים'.

"ניגשתי למנהל הטיסה, כשאני מסופק אם יש  לי בכלל מה לבקש, אבל איך שהוא ראה אותי, הוא התחיל לבכות ואמר 'כשהייתי ילד צעיר היית מביא  לאבא שלי מצות לליל הסדר'. והוא באמת נתן לנו להקרין סרט של הרבי עבור החסידים. זו דרך הפעולה שלי, לקרב יהודים רק בפעולות חיוביות". 

"לפעמים מתקשר אחד ממאה שערים,  ואומר 'שלום, שרפתי  דגל', ואז אומרים 'כל החרדים שרפו  דגל'. זה שקר.

"כשאני מביא מצות  ליו"ר הכנסת, התמונה נכנסת לעיתון ואנשים נזכרים שיש חג. המטרה היא לחבר את כולם, אין פה פוליטיקה או יחסי תן  וקח. במסכת 'אבות' כתוב 'הווי מקבל כל אדם בסבר פנים.

זה מה שאני משתדל לעשות".